חוק הבריאות הממלכתי נחקק בשנת 1944 ומטרתו העיקרית:
שלכל תושב במדינת ישראל, יהיה זכאי לשירותי בריאות, באמצעות קופת החולים בה הוא חבר, לקבל את מלוא השירותים הקבועים בסל שירותי הבריאות.
חוק הבריאות הממלכתי לא נתן את דעתו לעניין האישפוז הסיעודי וגם לא לחוק בריאות הנפש.
קופות החולים ניצלו את העובדה שהותר להן לגבות כסף מעל למה שהאזרח משלם עבור שירותי הרפואה שאינם נכללים בסל שירותי הבריאות, כתוצאה מכך החל שגשוג יתר בגבייה של קופות החולים תחת שמות שונים ומשונים כגון:
ביטוח משלים, ביטוח פלטינום, ביטוח זהב ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה על קופות החולים, כך האזרח הפשוט והמבולבל נאלץ להוציא עוד מאות שקלים לטובת קופות החולים בגין שירותים "משוכללים" ממה שהמדינה הציעה.
חלפו ימים והמדינה החלה להעביר את הרפואה הפסיכיאטרית לידי קופות החולים. והתוצאה מהממת.
חולה פסיכיאטרי שהיה צריך טיפול רפואי מרופא פסיכיאטר נאלץ, לפנות לקופת החולים לקבל טופס 17. אולם קופות החולים רוצות, ובצדק, לחסוך כסף ולכן אינן נותנות טופס 17 בקלות, כתוצאה מכך חולים פסיכיאטרים לרוב אינם מקבלים את הטיפול הנפשי-תרופתי שזקוקים לו המרפאות מלאות בחולים פסיכיאטריים, שבעבר, קיבלו שירות בזמן הצורך, ללא הזדקקות לטופס 17, או הפנייה מקופת החולים. כלומר חוק הבריאות הממלכתי לא היטיב, בלשון המעטה, עם הזקוקים לו.
בינתיים, יש עוד פן שלא הובא בחשבון, זהו האשפוז הסיעודי.
נכון להיום, האשפוז הסיעודי מחייב בני משפחה להשתתף בהוצאות הכרוכות בו. בני המשפחה ישלמו מכיסם את מלוא עלות האשפוז של יקירם במחלקה הסיעודית, כדי שהמשפחה תשלם את מלוא העלות, משרד הבריאות יבדוק את הכנסות בני הזוג ושל ילדיהם, הפנסיה תילקח בחשבון וכך חסכונות, והאם יש דירה בבעלות המבקש ובנוסף, בדיקת חשבונות הבנק והתנועה בהם במחצית השנה שקדמה ליום הפנייה למשרד הבריאות. לאחר הבדיקה הפונה ידע האם יקבל סיוע מהמדינה וכמה כל אחד מהמרכיבים המשפחתיים (בן/בת זוג, ילדים) ישלם כדי להגיע למלוא העלות. אם משרד הבריאות יראה שאין הכנסות המשפחה מספיקות לממן את השהייה של יקירם,
המדינה תסייע להשלים את הסכומים החסרים.
לעיתים קרובות, יש חילוקי דעות במשפחה בקשר לתשלומים הללו, ולא אחד זה קורם לקרע במשפחה.
כדי למנוע מצב מביך זה, וכדי למנוע בעיות בקרב המשפחה, צצו ביטוחים סיעודיים לרוב, ביטוחים שגבו מליארדים מהציבור, ולאחר שנים של גבייה רבה זו התעורר ספק באשר למהלך זה של ביטוחי הסיעוד, שמטבע הדברים, חברות הביטוח היו אחראיים לביטוחים השונים, שבעיקרן, תשלם כך וכך ואם תצטרך תקבל כך וכך. הדבר יצר בעיות רבות בנושא, כי אדם ששילם שנים רבות ביטוח שעלה לו ממון רב, כשהיה צריך להפעיל את הביטוח החלו הריצות, הלוך ושוב, תביא טופס זה, תביא טופס כזה וכך הלאה.
כדי לעשות סדר בנושא הועלו מספר רעיון כשהעיקרי והחשוב בהם הוא חוק בריאות סיעודי-ממלכתי, הווה אומר שמדינת ישראל תגבה מכל אזרח סכום מסוים – חצי אחוז עד אחוז אחד משכרו והכסף יופנה לטיפול הסיעודי, כלומר אם אדם מסוים יזדקק למחלקה סיעודית, האיש יפנה למחלקה בה ירצה לקבל טיפול והמימון ע"י אותו מס שיגבה לטובת העניין.
על פניו נראה הדבר מעניין, ונותן תשובה למצב השורר כיום, שבהם אנשים ששילמו ביטוחים שנים רבות אינם מכוסים כראוי, וגרוע יותר למי שאין ביטוח סיעודי צריך לממן מכיסו ומכיסם של בני משפחתו אשפוז סיעודי, שעלותו רבבות שקלים בשנה.
האם הביטוח הסיעודי יפתור את העניין? על פניו נראה שכן, לאדם ובני משפחתו יש ברירה ללכת לכל מוסד ושם לקבל טיפול, והמימון? המוסד יטפל בבירוקרטיה מול מי שהמדינה תיתן לו את הסמכות לכך, במקרה שלנו, אלו יהיו קופות החולים, שיתנו טופס הפניה, טופס 17, כפי שקורה היום, בפועל, בהפניה לסיעוד המורכב, שבאחריות קופות החולים. אם כך המצב, למה לא מזיזים את העניין. הסיבה יש יותר מדי חורים ברשת הביטחון הזו.
כדי להבין מה יקרה די לראות את התנהלות והתנהגות קופות החולים בנושאים דומים, כמו סיעודי מורכב.
סיעודי מורכב, מוגדר כאדם הזקוק לטיפול מורכב יותר משיכול לקבל במחלקה סיעודית. ובעיקר במצבים הבאים: מח' מתקדמת מפושטת כגון סרטן, פצעי לחץ בדרגה שלוש ואילך, הזנה דרך זונדה ועוד כמה מצבים מורכבים. קופות החולים, שרצו לחסוך כסף, דאגו להוריד את מחיר יום האשפוז במחלקות הסיעודיות-מורכבות, והתוצאה סגירה של מחלקות כאלה, וכיום כדי להשיג מיטה במחלקה כזו, יש צורך בנס, כמעט כנס חנוכה, שאנו חוגגים בימים אלו.
מה יקרה אם החוק יעבור לידי קופות החולים?
הם ידאגו להוריד את מחיר יום האשפוז, מחלקות לא יוכלו לעמוד בהורדה זו ויהיה מחסור במיטות סיעודיות ותהייה ירידה באיכות הטיפול. ולא פחות חמור מכך, כדי לאשפז את בן המשפחה יש לרדוף אחרי טופס 17 או מה שיקראו לו.
מה הפתרון הטוב ביותר?
חוק בריאות סיעודי ממלכתי, אם יטפלו בו כהלכה יהיה פתרון הולם ומוצלח, אבל יש לנהוג בכלל "סוף מעשה במחשבה תחילה".
- יש לסגור הרמטית שלא תהיינה התחכמויות של קופות החולים. כלומר, לא לאפשר גביה נוספת ע"י ביטוח משלים, מושלם, פלטיניום או כל שם אחר. האשפוז פתוח לכולם מבלי גבייה נוספת למי שיכול לשלם.
- הכסף חייב להיות "צבוע", שקופות החולים ישתמשו בכסף הזה, רק למטרה שנגבה, ולא, שכל מי שיש לו גרעון יקח משם את הכסף לכסות את הגרעון שלו.
- לקבוע מנגנון הצמדה מתאים כדי למנוע פגיעה במחלקות הסיעודיות.
- לקבוע מנגנוני בקרה ופיקוח. לא לאפשר בקרה ופיקוח למי שמשלם, יש לקבוע קריטריונים ברורים לכך ולא לאפשר לכל אחד לנהוג כפי ראות עיניו.
- כיום, פועלים מאות בתי אבות ודיור מוגן ברחבי הארץ, יש לשתף את העובדים המסורים בהם, בוועדה שתקבע את הקריטריונים לשם טיפול ומתן שירות לנזקקים. הנסיון של עובדים אלו לא יסולא בפז, תנצלו זאת.
רק כך נוכל להבטיח טיפול טוב והולם לזקנינו, שהרי, אנחנו מדברים לא רק עליהם, אלא גם על עצמנו.