בתי אבות עם יחס אישי – עמותת עידן

פחד מוות

פחד מוות

המוות וסוף החיים מאיימים עלינו. לא לחינם אנחנו משתמשים בביטוי "פחד מוות" לציון פחד גדול. יש שיסבירו בכך את העובדה שבתי עלמין וחברה קדישא אחדים מכנים את עצמם "ארץ החיים", ושהפרשיות בתורה המתארות את מות שרה, יעקב ויוסף נקראות "חיי שרה" ו"ויחי". בכל המקרים האלה ננקטה לשון סגי נהור. אנחנו חוששים מהמוות, ומשום שאנחנו משתדלים להימנע מעין הרע איננו מדברים עליו ואיננו מתכוננים לקראתו. הפחד הזה משתק אותנו ומונע מאיתנו להתכונן לסוף החיים.

לדעתי, התבוננות בגישה שחז"ל הציעו לנו על החיים והמוות מאפשרת הבנה טובה יותר על תפקיד החיים והמוות בעולם, ומאפשרת לנו להיפתח ולהתכונן לסוף החיים. לתפיסת חז"ל המוות הוא חלק ברצף החיים, שלב מעבר הכרחי למציאות רוחנית אחרת.

בן דודי שמואל פארלי הי"ד, נפל בסיני באסרו חג של סוכות במלחמת יום הכיפורים. שלושה ימים קודם לכן הוא כתב לרבו הרב עוזי קלכהיים זצ"ל את הדברים האלה:

קודם כול עליי להתנצל על כך שאני כותב תמיד גלויה בלבד, אך לא תמיד יש אפשרות לכתוב מכתב ממש. אני נמצא כאן בדרום ולא תמיד כשרה השעה לשבת וללמוד כמו שצריך. אני מחזיק בטנק שערי תשובה והינה אני קורא בשער השני: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (אומר המדרש) זה המוות. לכאורה מה כל כך טוב במוות, מסביר בעל שערי תשובה: "כי גם המוות טוב, להכניע הנפשות ולהיות חתת אלוקים על הלבבות ולבלתי עשות העולם הזה עיקר". 

בהמשך דבריו כתב שמואל: "ואולי מלחמה זו באמת כדי לתת חתת אלוקים על הלבבות". שמואל היה בן 21 בנופלו, ובכל פעם שאני קורא את הדברים אני מצטמרר מיכולתו של בחור צעיר לרדת לשורשו של תפקיד המוות.

בעולם אלמותי אין צורך לפעול או לתקן. האלים היווניים בני האלמוות מתהוללים, אוכלים ושותים, שכן הם חיים לנצח ולזמן אין משמעות. העובדה שחיינו בעולם הזה מוגבלים בזמן היא הנותנת לנו כוח ליצור ולעשות, בשאיפה לעבור לחיים בעולם שכולו טוב.

המשפט "חיים רק פעם אחת" נאמר כיום בדרך כלל בהקשר של בילוי, כהסבר לצורך לבלות וליהנות ככל האפשר. לתפיסת חז"ל משמעותו היא שיש לפעול בעולם הזה ולתקן את כל האפשר.

כאמור, על סוף החיים צריך לחשוב, וחשוב להתכונן לקראתו בכל המישורים – הנפשיים, ההלכתיים והמעשיים. אציין דוגמאות ספורות:

כולנו מייחלים להסתלק מן העולם בבריאות ובהכרה, במיתת נשיקה, אך לא כולם זוכים לכך. רבים מגיעים לסוף הדרך כשאינם צלולים, ויקיריהם נאלצים לעיתים, לצורך ביצוע פרוצדורות רפואיות שונות, לדאוג למינוי אפוטרופוס למענם. על ייפוי כוח מתמשך יכול אדם לחתום (בנוכחות עורך דין) רק כשעודנו צלול, ואז המינוי תקף עד לפטירתו.

גם בנושא החלטות סוף החיים, דהיינו, ההחלטה אילו טיפולים חודרניים ומאריכי חיים האדם מעוניין שיעשו לו ואילו לא. מניסיוני למדתי שאף שלא כל החלטה שאדם ייתן בעודו צלול היא בהכרח זו שיחפוץ בה בשעת האמת, זוהי האפשרות הטובה ביותר האפשרית, וגם אותה אפשר לממש רק כשהאדם עודו צלול ומסוגל לחוות את דעתו.

דוד פרלה
מנהל בית באייר

לתגובות: [email protected]

סגירת תפריט