דברים בערב סיכום המשלחת לפולין - 2011
זאב וולף מורשצ'יק נולד ב-1931 בקובנה בליטא. כשהיה בן 10 נסגר זאב עם בני משפחתו בגטו קובנה. עם חיסול הגטו ב-1944 נשלח ברכבת עם אביו, אמו ואחותו. אמו ואחותו הקטנה הורדו במחנה שטוטהוף שם מצאו את מותן. זאב ואביו הורדו במחנה דכאו בגרמניה. זאב הופרד גם מאביו, שנספה מאוחר יותר במחנה. מדכאו הועבר זאב בן ה-13 עם קבוצה של 130 ילדים למחנה אוושויץ. עם התקרבות הצבא האדום לאוושויץ צעד עם עוד עשרות אלפים בצעדת המוות והגיע למחנה גונסקירכן באוסטריה עד לתבוסת הצבא הנאצי. מיד עם סיומה של המלחמה מיהר זאב בן ה-14 לשוב לקובנה, שם גילה כי כל בני משפחתו נרצחו. זאב המשיך בנדודיו והצטרף להכשרה באיטליה. משם ב-1947 עלה על אניית המעפילים ע"ש חיים ארלוזרוב שיצאה עמוסת ניצולי שואה בדרכה לא"י. בהתקרבה לחופי ישראל, נתפסה האנייה, ויושביה נשלחו למחנה המעצר בקפריסין. לאחר חצי שנה נוספת הגיע זאב לישראל ונקלט בהכשרה בכפר רופין ועבד כדייג. כשפרצה מלחמת העצמאות, וזאב בן 17 בלבד, הוא מחליט להתנדב ולהתגייס לחטיבת גולני. בדצמבר 1948 באחד הקרבות בחזית הדרום, במסגרת מבצע "חורב" נפל זאב מורשצ'ניק. נער בן 17. נצר אחרון למשפחתו שנספתה בשואה.
הימים האחרונים הם ימי חג וזיכרון. חג הפסח, בו חייב כל אדם לראות עצמו כאילו הוא הוא יצא ממצריים ולספר על יציאתנו מעבדות לחירות. יום הזיכרון לשואה ולגבורה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, יום העצמאות וביום ראשון הקרוב נציין את יום הרצל לציון 151 שנה להולדתו של חוזה המדינה.
דומה כי הכל מעורבב בהכל וזהו סיפור חייה של מדינת ישראל. ימי הזיכרון לנרצחים לנופלים ולחוזה המדינה וימי הכמיהה לחירות עצמאות ושגשוג.
במפגשנו הקודמים, שלי עמכם ההורים, הבטחתי לעשות את המיטב בראש ובראשונה להשיב את בניכם ובנותיכם בריאים ושלמים ולאחר מכן איחלתי שנחזור גם חושבים ורגישים יותר. דיברתי על חשיבות הבנת התרחשותם של תהליכים חברתיים.
אתמול סיירתי עם קבוצת יהודים מארה"ב בדרומה של העיר ת"א. שאל אותי אחד מזקני הקבוצה, אמור לי גרי, איך קרה שבוני המדינה נהיו סינים, זורעי השדות תאילנדים והסועדים את ניצולי השואה וחלוצי הארץ בשארית חייהם - פיליפינים? במחשבותיי צרפתי את שאלתו לכך, שאפילו לב הממלכתיות והאחדות, טקס הדלקת המשואות והטקס הממלכתי לזכר נפגעי פעולות האיבה, אינו יכול לחלוף מבלי זעקות כאב של אנשים פשוטים, שחדלו להאמין בהנהגתם. ואין זו שאלה של שמאל או ימין. והתורים בנקודות חלוקת המזון ערב ליל הסדר, והאלימות והציניות בקרב בני הנוער.
חברים משהו לא טוב קורה לנו. הוא קורה לנו כאן ועכשיו בביתנו.
באתי לכאן כדי לבקש מכם חניכי המסע לפולין, לא לסיים את חשבון הנפש עם חזרתנו ארצה. הסתכלו על המציאות. היא של כולנו והיא על אחריותכם. כפי שהייתה על אחריותו של מרדכי אנילביץ, צבייה לובטקין, אנטק צוקרמן חווקה פולמן ואחרים בתקופת השואה הנוראה כפי שהייתה על אחריותו זאב מורצ'שניק וחבריו בימי קום המדינה. עכשיו תורכם.
ומכם ההורים והמבוגרים, אליכם לי בקשה אחת. בואו ונאמין, בואו לא נשלים עם הייאוש והציניות, בואו ונחשוב שיכול להיות אחרת. ושהעם שעבר את בסבלותיו באירופה יכול להיות העם שיקים ויצור חברת אדם ראויה. בואו ניתן לצעירי הארץ הזו את הכלים, את האמונה ואת האמון שכך יהיה, והם כבר ידעו לעשות שיהיה. יהיה לזה מחיר. לטעמי הוא ישתלם לכולנו.
חג עצמאות שמח לכולם
אמיר, כרמית, מיכל, אהוד וגרי
מדריכי המסע לפולין 2011
היום השביעי למסע 14/4/2011
היום השישי למסע 13/4/2011
בחלקו הראשון של היום ביקרנו בעיירה טיקוצ'ין, וסיפרנו את סיפורה הטראגי של הקהילה היהודית במקום, שהועמסה על משאיות ביום קייצי אחד, על גבריה, נשותיה, זקניה וטפה, ונלקחה אל עבר בורות שנחפרו ביער הסמוך, יער לופוחובה, ושם הושלכה, קבוצות קבוצות, אל הבור ונורתה למוות.
בתוך פחות מ48 שעות הוכחדה קהילת טיקוצ'ין כולה, בקלות בלתי נסבלת, ע"י חיילים גרמנים צעירים שפעלו מתוך הגיון מעוות ומוסר פגום, בשירות אידאולוגיה גזענית ורצחנית.
קלות בלתי נסבלת. מציאות בלתי מובנת. סיפור בלתי נסלח.
משם המשכנו לעבר טרבלינקה.
במחנה ההשמדה טרבלינקה נרצחה מרבית קהילת וורשה, ובסך הכל אוכלוסיה של כ900,000 בני אדם. מחנה ההשמדה הוחרב קליל על ידי הגרמנים, והיום ישנה במקום אנדרטה המורכבת מ 17,000 אבנים, כשכל אבן מסמלת קהילה יהודית שהוכחדה בשואה.
זהו, אנחנו לקראת הלילה האחרון על אדמת פולין. שיחת לילה אחרונה, שאלות אחרונות עליהן מנסים לתת תשובה, ונסיון ללמוד קצת על האנשים הצעירים שהובילו את מרד גטו ורשה, עליו נספר באריכות ב"מסלול הגבורה" מחר.
מחר בלילה אנחנו על המטוס
***
התוספת שתופסת -
כידוע בכל טיסה משהו יכול להתפקשש, ואנו 'זכינו' באובדן מזוודה של שחר עזריה. יש מה לציין את ההתמודדות האמיצה שלה (מה גם שזכתה בכמה מותגים פולניים כפיצוי), אולם חברותיה היקרות התגייסו למאמץ וכתבו את שיר המזוודות - בביצוע נערות אוטובוס 3.
לקריאה לחצו כאן
***
היום החמישי למסע 12/4/2011
.
מאידנק- אחד המקומות הקשים שיצר המין האנושי
"גורלנו הוא אזהרה לכם!" אומרת הכתובת מעל אנדרטת הר האפר במידאנק, ובשם הקורבנות מזהירה אותנו שהזוועה שהתרחשה כאן עשויה לשוב ולהתרחש.
אולי היא מזהירה אותנו כיהודים לבל נהיה שוב קורבנות, חסרי ישע, ומציעה לנו ללמוד להגן על עצמנו ולהיות חזקים?
ואולי היא מזהירה אותנו כבני אדם לבל ניגרר גם אנחנו ונהפוך מבלי לשים לב לאנשים שטופי מוח, שמכים ומתעללים בחלשים מאתנו, ומציעה לנו ללמוד איך להשאר אנשים ערכיים, הומאניים, חושבים?
ואולי זו התרעה לבל נירדם בשמירה ונתעורר מאוחר מידי שממש מתחת לאף פועל לו גיהנום כזה ואנו חסרי אונים מביטים בו בבעתה.
ואולי, כנראה, כל אלו ביחד.
לאחר מאידנק חזרנו לכיוון בגטו וורשה, שם העלנו את שאלת המנהיגות, מהי מנהיגות ראויה, ומהי מנהיגות שקרית?
ניסינו לעמוד על ההבדלים בין מנהיגות ערכית, שלנגד עיניה עומדת טובת האנשים וערך החיים, לבין מנהיגות אינטרסנטית, שלנגד עיניה עומדים שיקולים זרים של כוח, תככים, ורווח כלכלי ואישי.
עוד יום ארוך הגיע לסיומו לא לפני שילדכם קיבלו את המכתבים המרגשים מבית אמא-אבא....
היום הרביעי למסע 11/4/11
שוב התעוררנו לבוקר פולני קריר
החלק המרכזי של היום עסק בסיפורו של גטו קרקוב. הסתובבנו ברובע פודגוז'ה שבו נכלאו יהודי הגטו, סיפרנו על חיי היום יום בגטו, על סופו הטראגי, ועל שילוח האנשים למחנה העבודה פלאשוב (המוכר מהסרט "רשימת שינדלר") ולמחנה ההשמדה. בתוך כל החושך הזה, התמקדנו בסיפורה של קבוצת צעירים מתנועת הנוער עקיבא, שבחרה בתוך המציאות הבלתי אפשרית של הגטו, שמותירה כל אדם לגורלו, לפעול אחרת. בני נוער שבחרו להשאר יחד, לטפח את העזרה ההדדית ואת החברות, ובתוך כל אוקיינוס הרוע שמסביב להשאר בני אדם.
ולבסוף, סיפרנו כמובן את סיפור ההתקוממות של אותה חבורה מדהימה, ששיאה היה בהפצצת בית הקפה שבו שהו קציני אס אס רבים. "קפה- ציגנריה" ואנו ביקרנו במקום.
דולק ליבסקינד, מנהיג הקבוצה, אמר לפני היציאה לפעולה "אנו נלחמים בשביל 3 שורות בהיסטוריה"
מעשה הגבורה של אותה חבורה אכן נכנס להיסטוריה, כפי שייחל דולק, ולימד אותנו פרק חשוב, שהמסר המרכזי שלו הוא שגם במציאות הנוראה מכל, נותרת לאדם אפשרות הבחירה, ושעלינו מוטלת החובה לבחור ב'טוב'.
משם יצאנו בנסיעה ארוכה לכיוון וורשה הגענו בערב למלון נובוטל ומחר אנחנו במידנאק
היום השלישי למסע-10/4/2011
"אושויץ- בירקנאו" – מי שאיננו לומד מן ההיסטוריה נידון לחיות אותה שוב ושוב.
"המוח האנושי הוא מכונה שאי אפשר לתאר אותה והנה היא מגיעה לשלמות. כמו אלוהים, הבונה עולמות ומחריבם... נאמר "ובחרת בחיים, לא אלוהים מסוגל להחריב את העולם אלא האדם. והחזרה הכללית הייתה באושוויץ" ק.צטניק
היום ניסינו ללמוד על עברנו, דרך אחד המקומות הנוראיים שברא האדם .
מיליון וחצי בני אדם, ברובם הגדול יהודים, מצאו את מותם במקום הזוועתי הזה,
פרי דמיונו ויצירתו של האדם.
ביום השלישי על אדמת פולין אנו מנסים לשאול את עצמנו את אותן שאלות כבדות משקל, חמושים בידיעה המטרידה שאירוע שהתרחש בעבר, עשוי לשוב ולהתרחש בעתיד,
כיצד צריכה האנושות להישמר מפני עצמה בעתיד. והעיקר הוא לברר זאת ביחד. כקבוצה. כשותפים לגורל, כבני נוער יהודים, כבני אדם.
היום השני למסע – 9.4.11
פתחנו את הבוקר בנסיעה דרומה לקרקוב וצפייה בסרט רשימת שינדלר. הגענו לקרקוב וסיירנו ברובע היהודי העתיק. 800 שנה של חיים יהודיים. בתי הכנסת מספרים את סיפורה של קהילת יהדות קרקוב. שמענו הסברים וסיפורים על על החיים. משם המשכנו לזמן חופשי בכיכר השוק העתיקה והיפה במרכז העיר. טרם חזרתנו למלון עברנו במקום בו היה מחנה העבודה האכזרי פלאשוב ושמענו על סיפורו של המחנה, אמון גת, מפקדו המרושע ולעומתו אוסקר שינדלר שצמח באותם ימים ובאותו מקום אך בחר להיות חסיד אומות עולם, שהציל למעלה מ-1,000 יהודים, אותם העסיק במפעל שלו. במלון התכנסנו לשיחות ערב קבוצתיות. מחר נבקר במחנה ההשמדה הגדול ביותר- אוושויץ בירקנאו...
תמונות מהיום הראשון
יום שישי ה-8/4 היום הראשון למסע....
אחרי איחור קל בהמראה יצאנו מתל אביב ונחתנו בוורשה, הטמפרטורות בחוץ קצת החמירו איתנו וקיבלו אותנו בגשם קל ורוחות קלות. יצאנו לכיוון בית העלמין בלודג' שם סיפרנו את סיפור הקהילה היהודית המפוארת בלודג' שנספתה ברובה. נגע לליבנו סיפורה האישי של הגר סגל, אשר משפחתה, בטיול שורשים בפולין, איתרה את הקבר של אסתר, אחות הסב, שנספתה במחלה בגטו, ונקברה בבית הקברות בלודג'. הקבר התגלה ע"י המשפחה, רק 59 שנים מאוחר יותר, ואז גם הקימו לה מצבה. זכינו לבקר את הקבר ולהניח עליו אבנים.
ראינו את אחוזת קברו המפוארת של פוזננסקי מעשירי הקהילה. את למעלה מ 43 אלף קבריהם של קורבנות תקופת הגטו, שבאופן חריג, בזכות התעקשות של רבני הגטו, זכו לקבורה אישית (בשונה מגטאות אחרים), ואת בורות ההריגה שרק במקרה לא הספיקו להיות קברם של 830 אחרוני יהודי הגטו שנותרו.
משם המשכנו לכיכר השילוחים שהפכה לאנדרטה מרשימה וייחודית. שמענו על ימי הגטו הקשים, על שלטונו של ראש היודנראט השנוי במחלוקת- רומקובסקי, ועל חיסולו של הגטו האחרון במחנות בחלמנו ובאוושויץ.
את השבת קיבלנו בקבלת שבת במלון קטנטן וחביב, וקינחנו בשיחת ערב בקבוצות ומשם היישר למיטותינו החמות אחרי יומיים בלי שינה. מחר נוסעים לקרקוב....
בטעינה...